ליסקאר רם בע"מ נ' מכוניות מוריה בע"מ ואח'

פסק דין

א. מבוא

לפניי תביעה כספית ע"ס 83,500 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר לתשלום פיצוי מוסכם בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 25.6.08 (להלן: "הסכם המכוניות").

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע 2 , המשמש כמנהלה של הנתבעת 1. (בש"א 180536/08).

לאחר שהתקיים בפניי דיון בבקשה, במסגרתה נחקר הנתבע 2 על תצהירו, ניתנה על ידי ביום 4.2.09, החלטה בבקשה. בהתאם להסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה, הסכימה התובעת ליתן לנתבעים רשות להתגונן בטענות הקיזוז, כפי המפורט בהחלטתי הנ"ל, העולות כדי סך של 37,865.5 ₪. כמו כן, בהתאם להחלטתי ניתנה לנתבע 2 הרשות הרשות להתגונן בשאלת תוקפו של ההסכם אשר נחתם לטענתו תחת כפייה ועושק, וזאת בכפוף להפקדת פיקדון בסך של 25,000 ₪, בקופת בית המשפט.

במסגרת הליך הבאת הראיות אשר התקיים לפניי שמעתי עדויות הצדדים.

מטעמה של התובעת הוגש תצהירו וכן נשמעה עדותו של מר אילן בנימין, המשמש כסמנכ"ל כספים אצל התובעת (להלן: "סמנכ"ל התובעת"). .

מטעמם של הנתבעים נשמעה עדותו בעל פה של מר דמירי סעד, אשר עבד כאיש מכירות אצל הנתבעת 1 (להלן: "דמירי"). כן נשמעה עדותו בעל פה של מר עקיבא גנז, אשר שימש בתקופה הרלבנטית כמנהל סניף ירושלים אצל התובעת (להלן: "עקיבא").

תצהירה של גב' דליה אלבלק המועסקת כמנהלת משרד אצל ב"כ הנתבעים, הוגש בהסכמה בכפוף להסכמות הצדדים שפורטו בעמ' 29 לפרוטו'.

כן הוגשו תצהירים ונשמעו עדויות הנתבע 2 (להלן: "דעבול") , וכן עדות אביו מר סאמי דעבול (להלן: "סאמי").

בהתאם להחלטתי מיום 27.12.09, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.

ב. הרקע

התובעת (להלן: "ליסקאר"), הינה חברה פרטית העוסקת בליסינג, מתן מימון לרכישת כלי רכב ועיסקאות טרייד-אין.

הנתבעת 1 (להלן: "מוריה"), הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר בקניה ומכירה של כלי רכב משומשים.

דעבול הינו מנהלה בפועל של מוריה.

תחילתה של מערכת ההתקשרויות בין הצדדים, החלה בתחילת שנת 2007, או אז התקשרו הצדדים בהסכם שכירות, לפיו שכרה ליסקאר ממוריה בשכירות משנה מתחם משרדים וחלק ממגרש מכוניות.

ביום 8.2.07, נחתם בין ליסקאר ו-מוריה הסכם לשיתוף פעולה עיסקי. (להלן: "הסכם שיתוף הפעולה", צורף כנספח ב' לכתב התביעה). הסכם זה שונה בעקבות הקמתה של חברה משותפת, בהתאם להסכם מייסדים שנחתם גם הוא ביום 8.2.07, אך הוא חזר לתוקפו המקורי בעקבות מכתבה של ליסקאר מיום 1.5.08, אשר ביטל את ההסכם והפסיק את פעילות החברה המשותפת.

כפי הנטען בכתב התביעה, לאחר שליסקאר גילתה שמוריה מועלת בכספה נחתמו בין הצדדים ביום 25.6.08, שלושה הסכמים המסדירים את סיום ההתקשרות העיסקית בין הצדדים באופן סופי ומוחלט, לרבות האופן בו תבוצע ההפרדה בין ליסקאר ו-מוריה בשטח הנכס. בנוסף למוריה, מופיע גם דעבול עצמו כצד בכל אחד משלושת ההסכמים, וחתימתו אף מופיעה על כל אחד מאלה. (ההסכמים צורפו כנספחים ד'1 – ד'3 לכתב התביעה).

הסכם המכוניות הינו ההסכם הרלבנטי לתביעה שלפניי (צורף כנספח ד'1 לתביעה).

במסגרת הסכם המכוניות ניתנה למוריה האפשרות לרכוש מליסקאר 17 מכוניות שנרכשו במסגרת הפעילות המשותפת וזאת בתוך 14 יום, וזאת כנגד תשלום עלות רכישתן על ידי ליסקאר, בצירוף ריבית. כן נקבע כי ככל שמוריה לא תפעל לרכישת המכוניות בהתאם להסכם, תפצה היא את ליסקאר בפיצוי מוסכם אשר שיעורו בהתייחס לכל מכונית ומכונית פורט בנספח אשר צורף להסכם. (ראה סעיפים 6-7 להסכם המכוניות וכן הנספח להסכם).